ע"פ 69746/03/16 - אמין בדיר,כאותר בדיר נגד ועדה לתכנון ובנייה רמלה מחוז מרכז,ועדה מקומית לתכנון ובנייה קסם - פסקי דין פליליים ⚖️ (2023)

1

1.לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקוה (כב' הש' מירב כפיר), מיום16.03.16, בתיק בע"א 26252-03-16, במסגרתה דחה את בקשת המערערים לביטול צוויהריסה מנהליים, שהוציאה המשיבה 1, בעניינם של שני מבנים שהקימו המערערים (להלן:"ההחלטה").

העובדותהצריכות לעניין

2.ביום 01.03.16 הוציאה המשיבה 1, בהתאם לסעיף 238אלחוק התכנון והבניהתשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"),צווי הריסה למבנים בגוש 8871 חלקה 83 בכפר קאסם (להלן בהתאמה: "הצווים"ו"המבנים"). המבנה שהוקם על ידי המערער 1 במגרש 102

(להלן:"מבנה 1") והמבנה שהוקם על ידי המערער 2 במגרש 100 (להלן:"מבנה 2").

2

3.ביום 13.03.16, הוגשה לבית משפט קמא, בקשת המערערים לביטול הצווים (להלן: "הבקשה").בד בבד עם כך הוגשה בקשה לעיכוב ההליכים, במעמד צד אחד, עד למתן החלטה בבקשה, אשרנדחתה על ידי בית משפט קמא.

4.ביום 16.03.16, נדונה הבקשה במעמד שני הצדדים. במסגרתה הובא לעדות מטעם המשיבות,מפקח הבניה מר גיל מנצור (להלן: "המפקח") ובתום הדיון ניתנהההחלטה.

ההחלטה

5.במסגרת ההחלטה קבע בית משפט קמא כי דין הבקשה להידחות משלא התקיימו תנאי ס' 238(א)(ח)לחוק. שכןלא הוכח ואף לא נטען כי הבנייה בוצעה כדין ולא הוכח כי הצווים אינם דרושים לשםמניעת עובדה מוגמרת, נוכח היות המבנים מצויים עדיין בשלבי הבניה.

בית משפט קמא בחןומצא כי לא נפל פגם בהוצאת הצווים. כמו כן קבע כי היתר הבניה אינו מצוי בהישג יד,שכן התכניות המפורטות מצויות בשלבי הכנה בלבד, טרם אושרו ושנת היעד נקבעה בתכניתהמתאר לשנת 2020.

בית משפט קמא דחה אתטענת המערערים באשר לקיומה של אכיפה בררנית המקימה לשיטתם הגנה מן הצדק, בקבעו כילבד מכך שאינה באה בגדר העילות המצומצמות להתערבות בית המשפט בהליך המנהלי, לאהוכחה כל אפליה בין המערערים לבין אחרים.

נימוקיהערעור

6.שגה בית משפט קמא בקבעו כי היתר הבניה אינו מצוי בהישג יד. שכן , בהסתמך על חוותדעת הנדסית שצורפה להודעת הערעור ועל פי עמדת ראש המועצה, המבנים נבנו בהתאםלתכנית המתאר של כפר קאסם, ק/2/3000 מדצמבר 2014, (להלן: "תכנית המתאר")שמטרתה מתן מענה לצרכי המגורים של זוגות צעירים. נתונים אשר בבוא היום, יהוו אתהבסיס להכשרת המבנים על ידי מתן היתר בניה, כמפורט בבקשה שהוגשה, בד בבד עם הגשתהודעת הערעור, אף בשים לב לכך שמדובר בשטחים צמודי דופן.

3

7.נפלו פגמים שונים בצווים, לרבות בכך שהוצאו ע"י מ"מ יו"ר המשיבה 1,מתוקף סמכותו לפי סעיף 238א(ב1)לחוק, מבלישהמתין את פרק הזמן הדרוש על מנת לאפשר למשיבה 2 להוציאם תחת ידיה. בנוסף שגה ביתמשפט קמא בכך שדחה את הטענה כי נפל פגם בהתנהלות הועדה בעת שלא הנפיקה, משך תקופהארוכה, מאז תחילת הבניה בחודש 08/15, כל מכתב התראה באופן המצביע על כך כי התנהלותהמערערים לקויה.

8.יש ליתן משקל לנסיבותיהם ומצבם המשפחתי, הנוכחי והצפוי, של המערערים, הורים לילדיםקטינים ובגירים, ולהיות המבנים מיועדים למתן פתרון מגורים לבני משפחתם. שכןהמערערים, כיתר התושבים, מצויים במצוקת דיור, נוכח העיכוב המהותי באישורה של תכניתהמתאר, באופן החוסם בפניהם את האפשרות לקבלת היתר בניה.

9.שגה בית משפט קמא עת דחה את הטענה בדבר הגנה מן הצדק. שכן הוכח קיומה של אכיפהבררנית נוכח אי נקיטת צעדי אכיפה נגד מבנים אחרים במקרקעין המצויים בשלבי בניה ומאוכלסים,שמצבם התכנוני זהה. אף כעולה מהפסיקה אליה הפנו.

10.שגה בית משפט קמא עת קבע כי הצווים נדרשים על מנת למנוע " עובדהמוגמרת", שכן בניית שתי הקומות התחתונות הסתיימה זה מכבר והם מוכנים לאכלוס.זאת כמפורט בתצהירי המערערים, אשר לא נחקרו ותוכנם לא נסתר, ואף כעולה מעדותו שלהמפקח ומהתמונות שהגיש כי במהלך ביקוריו, לא נמצאה אינדיקציה להתקדמות הבניה. אףבנקודה זו טעה בית משפט קמא, משלא אפשר חקירה נגדית אפקטיבית של המפקח, על מנתלהוכיח את הפגמים שנפלו בצווים.

11.מבוקש לקבל את הערעור, להתערב בקביעות העובדתיות שקבע בית משפט קמא, לבטל אתהצווים ולאפשר למערערים להתגונן במסגרת הליך פלילי, כבמקרים דומים ולמצות את הליכיהרישוי המנהליים.

טיעוניהמשיבה

12.הבניה שטרם הסתיימה, בוצעה ללא היתר כדין וזה אף אינו מצוי בהישג יד. שכן תכניתהמתאר אינה מאפשרת הוצאת היתרים מכוחה, אלא לאחר הכנת תכנית מפורטת למספר מתחמימגורים ואישורים נוספים, אשר אין לדעת מתי יסתיימו.

13.המבנים, על ממדיהם, מסכלים את תכנית המתאר ויעדיה, שכן תכליתה ליתן מענה לצרכיהדיור לזוגות צעירים באמצעות יצירת אזור מגורים של בנייה רוויה של 7.5 יחידות דיורלמ"ר, זאת תוך פגיעה בכלל התושבים, שהתכנית עתידה לתת מענה למצוקותיהם.

4

14.הערעור מכוון נגד קביעות עובדתיות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן ואף צורפואליו מסמכים שלא היו לנגד בית משפט קמא.

15.יש לאבחן את הפסיקה עליה ביקש ב"כ המערערים לסמוך ידיו, נוכח חלוף הזמןוהיותה נסמכת על הסכמות שגובשו בין הצדדים.

16.מכלל הטעמים המנויים לעיל, התבקש בית המשפט לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

17.בבואו של בית משפט להכריע בבקשה שעניינה ביטול או התלייה של צו הריסה מנהלי, עליולבחון קיומה של אחת משתי עילות המנויות בסעיף 238א(ח)לחוק:

"לא יבטל בית המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתןהצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת."

כמאמר בית המשפטהעליון ברע"פ 2958/13 תייסיר סבאח נ' מדינת ישראל (‏8.5.2013) (להלן: "עניין סבאח"),יפעיל בית המשפט סמכותו זו באופן מצומצם:

"בהתאם לעילותהמנויות בסעיף 238א(ח)לחוקהתכנון והבניה, יפעיל בית המשפט ביקורת שיפוטית על צווי הריסהמינהליים, באופן מצומצם למדיי. העילה הראשונה, דורשת כי יוכח לבית המשפט כי הבניהנעשתה כדין, והעילה השנייה, עניינה בכך, כי ביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדהמוגמרת (רע"פ 5285/12 מורחי נ' יו"רהועדה לתכנון ובניה תל אביב-יפו [פורסם בנבו] (21.8.2012))."

18.בהקשר זה נדרש בית המשפט העליון לסוגיה דומה ברע"פ 6032/13 זמירה שלהבת אהרן נ' יו"רהועדה המקומית לתכנון ולבניה טבריה (19.01.14) ויפים הדברים אשר נאמרו שם:

"כידוע, צו הריסה מנהלי, המוצא מכוח סעיף238א לחוקהתכנון והבניה, הוא אקט מנהלי, ולא אקט עונשי. לפיכך, וכפי שקבעו גםהערכאות הקודמות, עומדת למשיב חזקת התקינות המנהלית, היינו חזקה כי פעולתו המנהליתנעשתה כדין. על המבקש לסתור חזקה זו, מוטל הנטל להוכיח את דבר קיומו של הפגם שנפל,לטענתו, בהתנהלותה של הרשות המנהלית (רע"פ 2956/13 דמקני נ'הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב-יפו [פורסם בנבו] (31.7.2013); רע"פ2958/13 סבאח נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (8.5.2013); רע"פ9174/08 פרץ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב [פורסם בנבו](16.11.2008)). "

5

19. איןחולק כי המבנים נבנו שלא כדין. מהודעת הערעור אף עלה כי בקשה למתן היתר, הוגשה אךבשלב מאוחר, בד בבד עם הגשת הודעת הערעור.

20.סעיף 207 לחוקמאפשר לבית המשפט להאריך מועד שנקבע לביצוע צו הריסה אם ראה טעם לעשות כן. הפסיקהפירשה תיבה זו באופן הבוחן האם היתר הבנייה מצוי בהישג יד מידי. אחת היא באם מדוברבצו הריסה מנהלי ובאם מדובר בצו הריסה שיפוטי.

יפים לעניין זה הדברים שנאמרו ברע"פ4007/14 ספיר-קדמת עדן בע"מ נ' מדינת ישראל - הועדה המרחבית לתכנון ולבניהשרונים (‏12.6.2014):

"בפסיקה הובהר, כי יש חשיבות מרובה לביצוע צו הריסהבמועדו, ולפיכך היעתרות לבקשת ארכה תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאידופן", כאשר הדגש המרכזי יינתן לשאלה האם היתר הבנייה נמצא "בהישג ידמיידי" של המבקש, וכך נאמר:

"כשניתן צו הריסה כדין נודעת חשיבות מרובה לביצועו במסגרתהמועד הקבוע לביצוע [...] אין חולק כי הבנייה שבנה המבקש נעשתה שלא כדין. כפישמתברר, אין דברים אמורים בתכנית מיתאר מאושרת ובמצב שרישיון הבנייה נמצא בהישג ידמיידי ורק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב אותו באופן זמני. כאן דברים אמוריםבתחילתו של תהליך ארוך ומורכב מאוד שסיכוייו אינם ידועים, ואפילו תאושר תכניתהמיתאר ותיכנס לתוקף, יהיה על המבקש להגיש בקשה להיתר בנייה, וגם הליך זה דרכולהימשך חודשים מספר. אי-הריסתו המיידית של מבנה לא חוקי, שמטרתה לאפשר לבעליו שלהמבנה לקדם הליכי תכנון הנמצאים בראשיתם, מנוגדת לתכליתו של צו ההריסה המינהלי אשרכאמור לעיל, נועד לסלק על אתר בנייה בלתי חוקית. אכן, בית-המשפט מוסמך לעכב אתביצועו של צו הריסה מינהלי, אך סמכות זאת צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאידופן" (רע"פ 1288/04 נימר נ' יושב-ראש הוועדההמקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נח(4) 385 (2004)(להלן: עניין נימר)).

כך הוא הדבר לעניין הארכת מועד לביצוע צו הריסה מינהלי, וכך גםלעניין ביצוע צו הריסה שיפוטי (רע"פ 3774/04 אל סאנע נ'מדינת ישראל [פורסם בנבו] (5.7.2004); רע"פ 5986/06‏ ‏ מלכיאלנ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (25.7.2006))."

ואף בעניין רע"פ 8220/15 רשיקכפאיה נ' מדינת ישראל (27.12.2015):

6

"לפיכך, הכלל הנוהג בפסיקה הוא כי ככלל, צו הריסה יבוצעבמועדו, ואילו היעתרות לבקשה לדחיית המועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים"חריגים ויוצאי דופן", בהם היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמלימעכב את קבלתו (ראו: רע"פ 2341/14 סלים נ'הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, [פורסם בנבו] פסקה 10 (28.5.2014); בג"ץ6455/12 מסאעדה נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה, [פורסם בנבו]פסקה 4 (19.6.2013)). יוטעם, כי הנטל להוכיח כי קבלת ההיתר קרובה מוטל על המבקש אתעיכוב ביצוע צו ההריסה, ובעניין זה אין די בטענות בעלמא בדבר קיומו של הליך תכנוניכלשהו."

21.המערערים מבקשים לתמוך טענתם כי היתר הבניה מצוי בהישג יד בין היתר, מהעולה מחוותדעת הנדסית שצורפה להודעת הערעור. ואולם לא מצאתי להידרש לה, בעת שהוגשה לראשונהבמהלך הערעור ולא היתה לנגד עיני בית משפט קמא, עובר למתן ההחלטה.

22.הצדק עם בית משפט קמא כי היתר הבניה אינו בהישג יד. שכן תכנית המתאר, שאושרה בחודשדצמבר 2014, אינה מאפשרת מתן היתרים מכוחה, אלא אך מכוחן של התכניות המפורטות.ואלה טרם אושרו, אף כעולה ממכתבו של ראש העיר. המצב התכנוני כיום, אם כן, אינומאפשר הוצאת היתר בניה ולא ניתן לומר מתי ואם בכלל, יתאפשר הדבר.

הוסף לכך את העובדה כי מתכנית המתאר עלה כי הקרקע עליהן נבנוהמבנים מיועדת למתן פתרון אכלוס לזוגות צעירים, בבניה רוויה בצפיפות גבוהה של כ-7.5יחידות דיור לדונם נטו. זאת בעוד שהמבנים חולשים על פני שטח כולל העולה על 500מ"ר כל אחד מהם.

מכאן שהמערערים לאעמדו בנטל המוטל על כתפיהם להוכיח כי היתר הבניה מצוי בהישג יד מידי ואך עיכובפורמלי מעכב את קבלתו.

23.באשר לשאלה האם הצו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת, נקבע בפסיקה כי תיבחן בהתאם לקריטריונים שנקבעו בסעיפים 238א(א)(2) ו-(3)לחוק.קרי, האם מדובר בבנייה שלא נסתיימה או שנסתיימה מעל ששים יום לפני מועד הגשתהתצהיר ליו"ר הוועדה המקומית, או בבנייה שאוכלסה מעל שלושים יום לפני אותומועד (ר' למשל: רע"פ 9174/08 גבריאל פרץ נ' הועדה המקומית לתכנוןובניה תל אביב (16.11.08)).

7

24.בפסק דינו של הנשיא שמגר בר"ע 273/86 חנניה פרץנ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה(29.04.89), נקבע בהקשר לתיבה "עובדה מוגמרת", כי קיימת הצדקה להוצאתצווי הריסה גם בשלב מתקדם של הבניה: " גדל ההצדק הענייני בהפעלת הסמכות,ככל שהבנייה מתקדמת יותר ומתקרבת לסיומה ... והתקדמות הבנייה מצביעה בעליל על כך,שאם לא יינקטו הצעדים על אתר, ישיג הבונה-העבריין את מטרתו הבלתי לגיטימית".

25.גם מהתצהירים שהוגשו לבית משפט קמא עלה כי המבנים מצויים עדיין בהליכי בניה ואינםבאים בגדר התיבה "עובדה מוגמרת". שכן במבנה 1, הסתיימה בניית השלד ואילובמבנה 2, הסתיימה בניית שלד של שתי קומות והחלה בנייתה של הקומה השלישית.

26.הוסף לכך את העובדה כי בית משפט קמא קבע כי בנייתם של המבנים טרם הושלמה, בהסתמךבין היתר על עדותו של המפקח והתמונות שהוגשו באמצעותו מהם ניתן ללמוד כי המבניםבשלב שלד, מבנים ללא חלונות, ללא דלתות, ריצוף, הם אינם מחוברים לתשתיות ולא ניתןלגור בהם. המדובר בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות, אשר אין דרכה של ערכאת ערעורלהתערב בהן.

27.חלקן הארי של טענות ב"כ המערערים בעניין הפגמים הפרוצדורליים, נוגעות לקביעותעובדתיות וממצאי מהימנות, שכאמור לעיל, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהן.ממצאיו של בית משפט קמא, התבססו, בין היתר, על עדותו של המפקח, על תצהירי המהנדסת,וכן על מסמכים נוספים הנוגעים להליך הוצאת הצווים. בית משפט קמא קבע, כי לא נפלפגם בצו, בדחותו את כל יתר טענותיהם של המערערים בעניין אמיתות החתימה על הצו,מועד החתימה וההסתמכות על התצהיר ולא מצאתי להתערב בקביעות אלה.

28.טענה נוספת אליה נדרש בית משפט קמא בהקשר לפגמים שנפלו בהוצאת צווי ההריסה נגעהלאי המתנה פרק הזמן הדרוש בחוק,כמצוין בסעיף 238(ב1)(3)לחוק, טרםהפעלת הסמכות המוקנית ליו"ר הועדה המחוזית להוצאת הצווים.

תכלית מתן פרק זמן טרם הפעלת הסמכות המוקנית ליו"ר הועדה המחוזית להוצאת צוההריסה, היא לאפשר תחילה מיצוי הסמכות המוקנית ליו"ר הועדה המקומית להוציאוובהמשך לנקוט בהליכים לשם ביצועו. עלה כי במענה להוראת יו"ר הועדה המחוזיתלהוצאת צו ההריסה השיבה הועדה המקומית כי בנסיבות העניין אין מניעה שהועדה המחוזיתתמשיך בטיפול. על כן בדין קבע בית משפט קמא: "לא הייתה מניעה לטעמי להוציאצו הריסה מנהלי באותו מועד ע"י יושב ראש הועדה המחוזית. אין בכך שהצו הוצאלפני חלוף אותם שבעה ימים, כאשר ברור שאין בכוונת יושב ראש הועדה המקומית לבצע אתהצו כדי להימנע ולהקדים להוציא את הצו."

8

29. באשר לטענת ההגנה מןהצדק, נוכח אכיפה בררנית, ייאמר תחילה כי קם ספק על פי גישת הפסיקה, אם יש מקוםלהחלתה, שלא במסגרת הליכים פליליים, אלא בנוגע לביטול צו הריסה, אשר עניינו בפעולהמנהלית של הרשות, תוך הרחבת עילות הבטלות או הביטול של המשפט המינהלי (ר'רע"פ 2591/00 עמי ג'רבינ' עירית הרצליה (24.5.00) ועפ"א (ת"א) 80029/04 מיכאלרחמים נ' מדינת ישראל (30.06.2006) והפסיקה המפורטת בה לרבות רע"פ2591/00 עמי ג'רבינ' עירית הרצליה (24.5.00). )

בכל מקרה הנטל להוכחתקיומה של ההגנה מוטל על המערערים ולא מצאתי להתערב בקביעת בית משפט קמא כי לא עלהבידיהם להרימו. מעדותו של המפקח ז שזכה לאמנו של בית משפט קמא עלה כי כל עבודתבניה חדשה שאינה מבוצעת כדין, זוכה למענה ראוי ובמידה ולא מוגש כתב אישום נוקטתהועדה המחוזית בהליכים מטעמה. אף עלה כי בניגוד לטענת המערערים באשר לאכיפהבררנית, בעניין "המבנה של דסוקי" , מימשה המשיבה 1 גם כלפיו את הסמכויותהנתונות לה והוציאה צו הריסה מנהלי.

30.אשר על כן דין הערעור להידחות.

ניתן היום, י"ד סיוון תשע"ו, 20 יוני 2016, בהעדר הצדדים.