עפ"א 64269/11/21 - עלי דיב גרבאן נגד רשות הטבע והגנים - פסקי דין פליליים ⚖️ (2023)

1

ערעור על החלטת בית המשפט השלום בחדרה (כב'השופט אהוד קפלן) מיום 25.11.2021 שניתנה בתיק בצה"מ 1184-11-20.

רקעכללי לגבי הליך קודם -

1.תחילתהשל המחלוקת נשוא הערעור הינה בהליכים בתיק קודם - בצה"מ 29231-11-19 בביתמשפט השלום בחדרה (בפני כב' השופטת רקפת סגל מוהר, להלן: "ההליך הקודם").במסגרת ההליך הקודם התבררה בקשתו של המערער כאן, מר עלי דיב גרבאן (להלן: "המערער")לביטול צו הריסה מינהלי, אשר הוצא על ידי המשיבה, רשות הטבע והגנים (להלן: "המשיבה")ביום 28.10.2019 (להלן: "הצו" או "הצו המקורי").הצו התייחס למבנה מפנל מבודד שגודלו 12.5 על 10.5 מ', לרבות רצפת בטון שנוצקה בתוךהמבנה (להלן: "המבנה"), במקרקעין הידועים כגוש 10397 חלקה 101(להלן: "המקרקעין") בשטח המיועד לגן לאומי בתוכנית מתאר מקומיתש/782א' גן לאומי ושמורת טבע בחוף ג'אסר א-זרקא (להלן: "התוכנית").

2.המערערטען בהליך הקודם כי המשיבה נקטה נגדו בסנקציה החמורה ביותר על פי החוק, על אףשיכולה היתה להסתפק בהוצאת צו הפסקה מינהלי; טען כי לא ניתנה לו זכות הטיעון לפניהוצאת הצו; כי המבנה שהוקם מהווה שיפוץ של מחסן דיג ישן הקיים באותו מקום מזה כ-40שנים (להלן: "המחסן"); כי המשיבה מעולם לא נקטה נגדו בהליךכלשהו; כי שיפוץ המחסן התחייב לאחר שחלק ממנו נשרף ורוב האיסכורית ממנה היה בנויקודם לכן, התפוררה, כך שהמדובר בשיפוץ בלבד; כי המשיבה היתה מודעת להליך השיפוץבעת שבוצע, ורק לאחר שהושלם הוצא הצו ללא כל התראה מוקדמת; כי המשיבה נוקטת"אכיפה בררנית", שכן לא ננקטו הליכים דומים נגד בעלי מבנים דומים סמוכיםששופצו באותו אופן; כי לא בוצעה התייעצות עם המועצה המקומית ג'סר א-זרקא (להלן:"המועצה המקומית") עובר להוצאת הצו; ועוד נטען כי אם הצולא יבוטל או יעוכב, יגרם למערער נזק בלתי הפיך.

2

3.המשיבהטענה בהליך הקודם כי יום לאחר הוצאת הצו המערער העלה את טענותיו בפני נציג המשיבהאך לא נמצא מקום לבטל את הצו; כי הבקשה לביטול הצו אינה תואמת את הוראות חוקהתכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") ואת תקנות התכנוןוהבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי) תש"ע-2010; כי מדובר בבניהאסורה שבוצעה ללא היתר בתחום גן לאומי מוכרז ושמורת טבע; כי עבודת הבניה טרםהסתיימה; כי המערער עצמו מודה שמדובר בבניה חדשה ולא בשיפוץ; וכי אין בסיס לטענת"אכיפה בררנית".

4.לאחרשמיעת הצדדים - ניתנה ביום 7.12.2019 החלטה ובה נדחתה בקשת המערער. ביתהמשפט הפנה לתכלית של סעיף 221(א) לחוק, לפסיקה בנוגע לצווים כאמור והאפשרותלבטלם, וקבע כי אין מקום לבטל את הצו. לגבי הטענות המקדמיות - נפסק כי אין בסיסלטענת המערער בדבר הצורך בקיום חובת ההיוועצות עם המועצה המקומית וכי לא נפגעהזכות הטיעון שלו. לגבי המבנה - נקבע כי מהראיות עולה כי אמנם בעבר עמד באותו מקוםמחסן שהיה בנוי מלוחות איסכורית ישנים ומסביבו עמדו מחסנים דומים נוספים הנראיםכבנויים גם הם מלוחות איסכורית ישנים, אך המחסן "הישן" פורק עד היסודונבנה מחדש מחומר שנראה אחר (פאנל מבודד) וניכר כי גם נוצקה בתחומו רצפת בטוןחדשה. עוד נקבע כי בסמוך קיימים מבנים נוספים שונים הבנויים מאבן - ולא הוסבר אםבנייתם בוצעה בהתאם לחוק, אם לאו. בהמשך, נקבע כי בתוכנית המקודמת לגבי האזור,קיים סעיף המתייחס לאזור מחסני הדייג ומתקני הדייגים, ממנו עולה כי קיימת כוונהלשמר את האזור ולהקים בו "טיילת בין מתקני ומחסני הדייג ..." והסכםשנחתם ביום 3.10.2017 בין המשיבה לבין המועצה המקומית, מעגן את הכוונה בזו באופןמפורש. בד בבד עם האמור, הוכח גם כי הובהר לדייגים באיזור כי כל בניה תהיה בהיתרבלבד ועל פי חוק. בית המשפט שם עוד קבע כי קיימת טענה לפיה הדייגים הבינו כי הםיוכלו לשפץ את המחסנים שלהם בחומרים קלים עם חיפוי אבן וטיח, אך לא הוצגה ראיהלגבי כך שהדבר נאמר או הובטח.

5.לכן,ועל רקע האמור, מסכם בית המשפט בהליך הקודם את הממצאים וקובע כי:

"נוכחכל אלה, ומאחר שהנתונים שהוצגו בפני אינם מאפשרים לי לקבוע האם אכן מדובר בשיפוץמבנה שעצם קיומו ומטרתו כמחסן המשמש את אחד מדייגי הכפר מתיישב עם מטרות תוכניתהמתאר וההסכם שנתם בין המשיבה למועצה המקומית של הכפר, או בבניה חדשה שמטרתה אחרת,סברתי כי נכון אעשה אם אורה על עיכוב ביצוע הצו למשך 6 חודשים שבמהלכם יוכל המבקשלנסות להכשיר את הבניה שבוצעה על ידו בדיעבד, או לפחות להראות כי היתר בניה מצוי"בהישג ידו" ממש".

6.כך,נקבע כי הבקשה של המערער מתקבלת בחלקה ובית המשפט בהליך הקודם הורה על עיכוב ביצועהצו למשך 6 חודשים, עד ליום 8.6.2020 בכפוף להפקדה כספית (להלן: "הפקדון"),חתימה על התחייבות עצמית, חתימה על ערבות צד ג', ומתן צווי איסור פעולות ואיסור שימושעד להחלטה אחרת (להלן: "ההחלטה הקודמת").

3

7.המשיבההגישה ערעור על ההחלטה הקודמת, אשר התברר בבפני חברתי, כב' השופטת תמר שרון-נתנאלבמסגרת עפ"א 48932-01-20 (להלן: "הערעור הקודם"). במסגרתהדיון בערעור הקודם, ביום 27.2.2020, הסביר ב"כ המערער כי המבנה נשואהמחלוקת הוא מבנה חדש שהוקם בשטח שבו היה המחסן הישן וכי מבחינת היקפו של המבנההחדש, המדובר בשטח של המחסן הישן בתוספת שטח של מכולה שהייתה בצמוד למחסן, אשרפונתה, כך ש"הקונטור החדש של המבנה החדש משתרע על שטח יותר גדול ממה שהיההמבנה הישן " (עמ' 1 לפרוטוקול שם).

8.עודבמהלך הדיון שם, שאל בית המשפט האם יש התקדמות בכל הנוגע להליכי התכנון לגבי המתחםשל "כפר הדייגים", ונציגה מטעם המשיבה הסבירה כי ההליכים לגבי התוכניתמול הוועדה המחוזית להסדרת האפשרות לבצע בניה בשטח עדיין נמשכים, כי התוכניתהומלצה להפקדה וצריכה להגיע לדיונים בולחו"פ, שכן המדובר במקרה מורכב וחריגהיות והמדובר בבנייה בתחום 100 מ' מקו חוף הים. הנציגה הוסיפה כי התוכנית שאותהמנסים לקדם כוללת הוראות שיאפשרו מתן היתרי בנייה, אך יהא צורך מקדמי גם לבצע הליךשל חלוקה למגרשים עוד לפני שניתן יהא להגיש בקשות לקבלת היתר בנייה. היא עודהסבירה כי במקביל נמשכים המהלכים מול רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י")במטרה להסדיר מערך לפיו למשיבה יוקנו בשטח זכויות חכירה, ואז המשיבה תוכל לחתום עםהדייגים על הסכמי הרשאה, אלא שבאותה העת "הנושא החוזי" לא מתקדם, שכן ישמחלוקות בין הצדדים, לרבות לגבי תקופת ההרשאה העתידית (וראו את דבריה לפרוטוקולשם, ואת טיעוני שאר הנוכחים).

9.עודנטען באותו הדיון כי לגבי המבנה הספציפי שאותו בנה המערער, המדובר במבנה חדש שנבנהבמימדים גדולים יותר מאשר המחסן "הישן", אגב "השתלטות" עלקרקע של רמ"י, ובנוסף נטען כי המבנה עשוי חומרים שאינם תואמים את החזותהכללית של שאר המבנים הקיימים וכי "זה נראה כגוף זר בתוך הכפר, ולא לזההתכוון המתכנן שבא לשמר את הכפר" (שם).

10.בהמשך,ולאחר שהצדדים באו בדברים, המשיבה ביקשה למחוק את הערעור - וכן היה. משמע, הצוהמקורי נשאר בתוקפו והיה צריך לבצעו עד יום 8.6.2020 בהתאם להחלטה הקודמת.

11.ביום20.7.2020 ביצעה המשיבה את הצו. לאחר שהחלו העבודות ביקש המערער לעכב שובאת הביצוע, אך כב' השופטת סגל מוהר דחתה את הבקשה בקובעה כי היא הוגשה חודש וחצילאחר שחלף המועד לביצוע הצו (להלן: "בקשת העיכוב מיולי 2020").

12.ביום18.10.2020 הגיש המערער בקשת להשבת הפיקדון שהופקד מכוח ההחלטה הקודמת.בבקשה נטען כי המשיבה ביצעה את הצו ולכן מבוקש להשיב את הפיקדון.

13.עדכאן הנתונים לגבי ההחלטה הקודמת ולגבי כך שהצו המקורי בוצע, ועתה נעבור להתרחשויותנשוא התיק קמא.

ההתפתחויותעובר להחלטה נשוא הערעור -

4

14.ביום28.10.2020, כשלושה חודשים לאחר ביצוע הצו המקורי, ניתנה על ידי מנהלהמשיבה "הוראה על החלת צו הריסה מנהלי על עבודה נוספת", מכח סעיף 223לחוק (להלן: "הוראת ההחלה"). בהוראה צוין כי היא מבוססת עלדו"ח של הפקח הרלבנטי מיום 19.10.2020 ממנו עולה כי בוצעה עבודה אסורה נוספתבמקרקעין וכי טרם חלפו ששה חודשים ממועד ביצוע ההריסה נשוא הצו ועד מתן הוראתההחלה.

15.ביום1.11.2020, פתח המערער בהליך נוסף, הוא ההליך בבית המשפט קמא. כותרת ההליךהינה "בקשה דחופה לביטול צו הריסה מנהלי ו/או עיכוב ביצוע צו הריסהמינהלי", אם כי בגוף הבקשה מוסבר כי הבקשה מתייחסת למעשה להוראת ההחלה. בסעיף3 לבקשה נטען כי ביום 20.7.2020 המשיבה ביצעה את ההריסה על פי הצו וכפי שמצויןבבקשה "הרסה למערער את השיפוצים החדשים שביצע במחסן שלו". עוד צוין כיבקשה שהוגשה מיידית למנוע את ההריסה לא התקבלה בשל האיחור בהגשתה (וראו כי הכוונהלבקשת הביטול מיולי 2020). עוד נטען בבקשה לאכיפה בררנית, נטען כי המשיבה"בוחרת להתעלל" במערער, כי המדובר במבנה שהיה מחסן מקורי ושימש אתהמערער יותר מ-40 שנים, כי התוכנית המקודמת לגבי השטח מבקשת לשמר את כפר הדייגיםולאפשר הוצאת היתרי בניה למבנים כגון זה של המערער, וכי יגרם למערער נזק רב אם לאיבוטל הצו. עוד נטען כי כאשר ביצעה המשיבה את ההריסה של "השיפוציםהחדשים" היא גרמה נזק לקירות המבנה "המקורי" אשר לא עברו שיפוציםבכלל, ולכן (סעיף 7 לבקשה), אחרי שהמשיבה ביצעה את ההריסה המערער "יישר אתהקירות הישנים שנהרסו ולא שונו מהמצב הקיים וכיסה את הגג באיסכורית". לטענתו- עבודות אלו הן העבודות שלגביהן הוצאה הוראת ההחלה, אך לטענתו, המשיבה נקטה נגדובסנקציה לא מידתית, וכי היה עליה להמתין עד סיום אישור התוכנית שתאפשר לקבל היתרבניה למבנה. עוד נטען לאי מתן זכות טיעון והפעלה שגויה של שיקול הדעת של המשיבה,מתוך שיקולים זרים.

16.במהלךהדיון שהתקיים בבית המשפט קמא, ביום 23.5.2021 טען ב"כ המערער כיבמהלך הזמן שחלף מאז הדיונים בהליך הקודם, הייתה התקדמות משמעותית הן בנוגעלתוכנית והן בנוגע להסדרת המערך החוזי מול רמ"י והדייגים. ב"כ המשיבהטען כי ההתקדמות אינה כה משמעותית כפי שניסה להציג זאת ב"כ המערער, וכי הסיבהלהוצאת הוראת ההחלה הייתה שהמערער הקים מחדש את העבודות שנהרסו בהתאם לצו המקורי.עוד נטען מטעם המשיבה כי אין עסקינן בבקשה לבטל צו הריסה אלא בבקשה לבטל הוראתהחלה אגב הפניה להבדל בין שתי החלופות ונטען כי מבחינה דיונית, לא ניתן לבקש אתביטול הוראת ההחלה באופן שבו הדבר התבקש במסגרת הבקשה כפי שהוגשה. בתום הדיון,הוסכם לקיים דיון נוסף משלים לאחר תקופה משמעותית של ששה חודשים נוספים, ובינתיים- עוכב ביצועה של הוראת ההחלה.

5

17.וכך,ביום 25.11.2021 התקיים דיון נוסף בתיק קמא. ב"כ המערער ביקש לעדכן כיבמאי 2021 אישרה הועדה הארצית את התוכנית שעברה לאישור הועדה המחוזית, וכי מתבצעתבכל כפר הדייגים עבודה תכנונית הכוללת את מדידת המבנים ושיוך המבנים לבעלים,במקביל להתקדמות המגעים לגבי הסכם החכירה שאמור להיחתם. ב"כ המערער ביקש שהותקצרה של "חודשיים שלושה", עד שההליכים יסתיימו - היות וסביר שלאחר מועדזה הבקשה תתייתר. ב"כ המשיבה חזר והדגיש כי אין המדובר בבקשה לביטול צו הריסהמנהלי אלא בבקשה לביטול הוראת החלה, והזכיר כי כבר היה צו הריסה מנהלי, הוא בוצעעל ידי המשיבה, ואחרי חודש-חודשיים, באותו המקום, חזר המערער והקים את המבנהשנהרס, ויש לראות זאת בחומרה. הוא אף חזר שוב על עמדתו כי לא ניתן לבקש ביטול אועיכוב של הוראת החלה, ובטח שלא באופן שבו הדבר התבקש, ולכן יש לסלק את הבקשה עלהסף. ב"כ המשיבה אישר כי ההליכים לגבי התוכנית מתקדמים, אך ביקש להעיר כיהשטח שככל הנראה ישוייך למערער הינו כמחצית מהשטח שעליו הוא בנה, שכן על פי ההצעהשל התוכנית, 79 מ"ר משוייכים למערער אך הוא ביצע עבודה אסורה בשטח של כ-150מ"ר, והפנה לתמונות המשקפות את המצב בשטח באוקטובר 2019 ואת המצב ביולי 2020.עוד נטען כי יקח זמן רב עד שהתוכנית תאושר, לרבות הליכי התנגדויות, כך שהמדוברבחודשים רבים "אם לא שנים" (וראו את הפרוטוקול). במענה לטענות אלו, השיבב"כ המערער כי המשיבה טועה באשר לנתונים לגבי השטח של המבנה, כי גודל המבנהלא השתנה, כלומר שהוקם מבנה בגודל של המחסן הישן, וכי אם יתברר בסופו של ההליךשצריך להקטין את המימדים של המבנה, כך יעשה.

ההחלטהנשוא הערעור -

18.לאחרהאמור, ניתנה ההחלטה קמא, בזו הלשון (כאשר "המבקש" הינו המערער):

"בחודשאוקטובר 2019 חתם מנהל המשיבה על צו הריסה מנהלי למחסן ... המבקש הגיש בקשה לביטולהצו ... לאחר דיון שהתקיים בפני כב' השופטת סגל-מוהר, היא עיכבה את ביצוע הצו ב-6חודשים ... ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה.

ביום20/7/20 הגיעו כלים של המשיבה למקום, החלו בהריסת שיפוצים ותוספות למבנה שהמבקשביצע, ובעקבות זאת הוא פנה לבית המשפט בבקשה להאריך את עיכוב הביצוע של הצו. ביתהמשפט (כב' השופטת מוהר) דחתה את הבקשה, ולאחר מכן הוציאה המשיבה צו החלה לפי סעיף223 לחוק התכנון והבניה.

המבקשהודה בבקשתו שלאחר שהמשיבה הרסה את העבודות שבוצעו במחסן, הוא החל ליישר את הקירותהישנים שנהרסו וכיסה את הגג באיסכורית ישנה - מה שמהווה ללא ספק עבודות בניהטעונות היתר - ללא היתר, ובניגוד לצו.

הבקשהשבפני היא בקשה לביטול הצו המנהלי ולעיכוב ביצועו.

ביום23/5/21 טען ב"כ המבקש שבקרוב אמורה להתקיים ועדה לאישור ולהכשרת המבניםהקיימים בכפר הדייגים, הוא ביקש דחיה לצורך מיצוי ההליכים.

ב"כהמשיבה טען בדיון שלמעשה אם מדובר במבנה שנבנה מחדש לאחר שכבר ניתן לגביו צו הריסהשבוצע, ושהצו הקיים הוא צו החלה של הצו הקודם, אין מקום בכלל לדון בבקשה לביטולוכי הבקשה המקורית לביטול צו ההריסה נדחתה.

הדיוןנדחה להיום על מנת לבדוק את הליכי ההכשרה של המבנה, בכפוף לכך שהערבויות שניתנובהליך הקודם (תיק 23231/11/19) ישארו בתוקף גם לטובת תיק זה.

בדיוןהיום התברר שמאומה לא התקדם, ומאידך ב"כ המשיבה הציג תמונות שמראות לכאורהשבוצעו עבודות נוספות במקום.

6

הואגם הסביר שאפילו תאושר התוכנית שמנסים לקדם, הדבר לא יעזור למבקש כי התוכנית עוסקתבשיוך חלקים מהחלקה לבעלים שונים, והחלק שאמור להיות משוייך לו, אם התוכנית תעבורותאושר, קטן מחלקו של המבנה בשטח. כך על פי דוחות אנשי המקצוע של המשיבה.

ב"כהמבקש התנגד לטענה זו וטען שמדובר בטענה בעלמא, אבל למעשה נטל ההוכחה עליו, והואהיה צריך להוכיח לכאורה בבקשתו באמצעות תצהיר של איש מקצוע או חוות דעת, שהתוכניתלה הוא מצפה תוכל בכלל להועיל לו, והדבר לא נעשה.

בכלמקרה, ברור שנעשו עבודות במהלך תקופת קיומו של הצו ושל עיכוב הביצוע, עבודות לאחוקיות, ובמצב דברים זה, אין מקום למשוך את העניין ולדחות אותו מעבר למה שנעשה עדכה.

אחריהכל מדובר בצו החלה של צו קיים שחוקיותו אושרה.

סיכומושל דבר, הבקשה נדחית וכל עיכוב ביצוע שניתן - מבוטל."

טענותהמערער -

19.למעשה,המערער אינו מצביע בהודעת הערעור על טעות ממוקדת שנפלה לשיטתו בהחלטה קמא. המערערחוזר על כל הטעונים אשר כבר עלו מטעמו בהליכים הקודמים, כפי שפורטו בהרחבה לעיל,לרבות הטענות לגבי כך שהליכי התכנון בעיצומם וכך גם הליכי הסדרת המערך החוזי. עודחזר המערער על הטענות לפיהן הוא מופלה לרעה וטען שוב לאכיפה בררנית. המערער מדגישכי סנקצית ההריסה הינה חמורה וכי תסב לו נזק, חזר על הטענה כי המדובר במחסן ישן,כי הוא רק שיפץ אותו וטען כי המבנה אינו מסוכן ואינו מהווה הפרעה. במהלך הדיוןשהתקיים בפני, חזר ב"כ המערער על הטענות ואף ביקש להציג את המסמכים הבאים:

מ/1 - מסמך מיום14.12.2021 של מנהל התכנון - תכנון זמין, לגבי הסטטוס של התוכנית ממנו עולה כיהתוכנת הופקדה ביום 13.12.2021;

מ/2 - קטע מתשריט אשרכותרתו "טיוטא להערות", אשר ככל הנראה קשור למחזיק בשם "סאמי עליגרבאן - עלי גרבאן - דיב גרבאן", ללא תעודת זהות, לגבי מדידה שבוצעה ביום15.10.2021 ובה כמה שטחים, לרבות "מחסן דייגים" בשטח של 79 מ"ר,חצר תפעולית אחת בשטח של 48 מ"ר, וחצר תפעולית נוספת בשטח של 34 מ"ר;

מ/3 - מכתב ששלחעו"ד רסמי דקה לעו"ד רן עמיאל ביום 19.2.2022 שם מצויין כי רוב הדייגים אישרועקרונית את מיקום המבנה והחצר שיוקצו להם על פי התוכנית המתגבשת ועוד מפורטותבמכתב הערות רבות לטיוטת ההסכם שאמור להסדיר את ההיבט החוזי ואת מערך הזכויות ביןרמ"י, המשיבה והדייגים.

במהלך הדיון ביקש ב"כ המערער לתת משקללמסמכים אלו הממחישים את ההתקדמות התכנונית, והסביר כי להערכתו השלמת ההליכיםצפויה בדצמבר 2022 (עמ' 2, שורה 6).

טענותהמשיבה -

7

20.המשיבהביקשה להפנות למכלול טענותיה כפי שפורטו מעלה, טענה כי לא נפל כל פגם בהחלטה וכיאין מקום להתערב בה. במיוחד הודגש כי המדובר בהוראת החלה ולא בצו הריסה, וכי במהלךהתקופה שבה בית המשפט קמא עיכב את ביצועה של ההוראה, לאחר שהוגשה הבקשה ועד מתןההחלטה, המערער עוד הוסיף וביצע עוד עבודות במקום, ולכן לא הייתה כל דרך או מקוםלקבל את הבקשה של המערער, קל וחומר - שאין מקום לקבל את הערעור.

דיוןוהכרעה -

21.לאחרבחינת טענות הצדדים - שוכנעתי כי דין הערעור להדחות.

22.הארכתיעד מאוד בתיאור הרקע להחלטה קמא ובציטוט של ההחלטה קמא במלואה - על מנת שעתה ניתןיהא לקצר בהנמקה.

המסגרתהדיונית להעלאת טענות לגבי הוראת החלה -

23.המשיבההעלתה טענות רבות לגבי כך שלשיטתה לא ניתן היה לפנות בבקשה לבטל את הוראת ההחלהבהליך שבו נקט המערער. בית המשפט לא קבע עמדה בשאלה זו, והיות והמשיבה לא הגישהערעור לגבי האמור - אינני בטוחה שיש צורך להידרש אליו במסגרת הערעור.

24.הוראתהחוק לגבי מה שמכונה "הוראת החלה" היא הבאה (ההדגשות אינן במקור) -

"223.(א) ראה נותן צו הריסה מינהלי, על יסוד דין וחשבון בכתב שהגיש לו מפקח כאמורבסעיף קטן (ב), כי בוצעה עבודה אסורה, לאחר שניתן צו ההריסה המינהלי אולאחר שבוצע הצו, באותם מקרקעין שהצו חל עליהם (להלן - עבודה אסורה נוספת), יחולצו ההריסה המינהלי גם על העבודה האסורה הנוספת, בלא צורך בהוצאת צו נוסף, אםהורה על כך נותן הצו, ובלבד שאם בוצע צו ההריסה המינהלי - במועד מתן ההוראה לאחלפו יותר משישה חודשים מיום ביצוע ההריסה, ולעניין הריסה בבית מגורים - ביתהמגורים לא אוכלס או שלא חלפו יותר מ-30 ימים מהיום שאוכלס.

(ב) לא יורה נותן צו ההריסה המינהלי כאמור בסעיף קטן (א), אלא אם כן מפקחהגיש לו דין וחשבון בכתב שבו ציין כי לפי בדיקתו בוצעה עבודה אסורה נוספת, את פרטיהעבודה האסורה הנוספת, וכי לא חלפו המועדים כאמור באותו סעיף קטן.

(ג) הוראה לפי סעיף קטן (א) לעניין עבודה אסורה נוספת שבוצעה לאחרשבוצע צו ההריסה המינהלי תבוצע בתוך 60 ימים מיום שניתנה, ויחולו לעניין זה הוראותסעיף 222(ב), בשינויים המחויבים."

25.הוראתהחוק המאפשרת הגשת בקשה לביטול צו מנהלי, קובעת כך -

"228.(א) הרואה את עצמו נפגע מצו מינהלי רשאי להגיש בקשה לביטול הצו לבית המשפטהמוסמך ...

(ב) בית המשפט המוסמך לפי סעיף זה -

8

(1) לעניין צו שניתן על ידי מנהלהיחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מחוזית או מתכנן מחוז - בית משפט השלוםשבתחום שיפוטו נמצאים המקרקעין ...;

(2) לעניין צו שניתן על ידי יושב ראש ועדה מקומית, מהנדס ועדה מקומית אומהנדס רשות מקומית המוסמכת לאכיפה - בית המשפט לעניינים מקומיים שבתחום שיפוטונמצאים המקרקעין, ובאין בית משפט לעניינים מקומיים כאמור - בית משפט השלום שבתחוםשיפוטו נמצאים המקרקעין שהוא הקרוב למקרקעין.

(ג) הוגשה בקשה לביטול הצו, לא יהיה בהגשת הבקשה כשלעצמה כדי לעכב אתביצוע הצו.

(ד) אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע ממי שרואה את עצמו נפגע מצו מינהלי לפנותלנותן הצו ולהביא לפניו את טענותיו."

26.טוענתהמשיבה כי היות וסעיף 228 מתייחס לצו מנהלי ולא להוראת החלה, לא ניתן להגיש אתהבקשה כפי שהוגשה לבית המשפט קמא. היא מדגישה כי בסעיף 223 נקבע כי ככל שמתבצעתעבודה אסורה נוספת - אין צורך בהוצאת צו מנהלי "חדש" והצו"המקורי" נותר על כנו, ובמקרה כאן, בקשה לביטול הצו המקורי כבר הוגשהונדחתה והפכה חלוטה - כך שעל פניו לא ניתן היה להגיש שוב בקשה לפי סעיף 228 לגביהצו וצריך היה לפרט את המסגרת הדיונית להגשת בקשה לביטול הוראת החלה.

27.אמנם,ככל הנראה לא בכדי בבקשה אין הפניה לסעיף אשר מכוחו היא מוגשת ואין הפניה למקורהחוקי אשר עליו היא מבוססת, אלא שלא היה מקום לסלק את הבקשה על הסף כפי שטוענתהמשיבה שהיה מקום לעשות. ברי כי יש מקום לאפשר הגשת בקשת לביטול הוראת ההחלה, שכן- עקרונית - יכולים להיות מקרים בהם הוראת ההחלה הוצאה שלא כדין, אפשר שלא בוצעהבכלל עבודה נוספת, אפשר שהעבודה הנוספת אינה אסורה, יתכן ואין המדובר באותםהמקרקעין, אפשר שהוראת ההחלה הוצאה שלא במועד הקבוע בחוק ועוד. כלומר, שלא יכולהלהיות מחלוקת כי "חייבת" להיות דרך להגשת בקשה לעיכוב או לביטול הוראתהחלה אשר סומכת על צו קודם. ראו עוד כי סעיף 223(ג) קובע כי "יחולו לעניין זההוראות סעיף 222(ב), בשינויים המחויבים", והוראות סעיף 222(ב)מתייחסות להגשת בקשה לביטול צו הריסה בהתאם להוראות סעיף 228, ועוד ראו כי ישנןהוראות נוספות בחוק בהן ההתיחסות לצו המקורי ולהוראת ההחלה הינה אותה התייחסות,כגון בסעיף 224(א) העוסק בבקשות להארכת המועד לביצוע ההריסה מטעם גורמי האכיפה.

28.דאעקא, שברור כי בקשה שמוגשת לאחר שניתנת הוראת החלה מכוח סעיף 223 חייבת להתייחס רקלהוראת ההחלה ולא לצו "המקורי", וזאת שעה שבקשה לביטול הצו כבר נדחתה.

9

29.היותוכך, והיות ובית המשפט קמא לא קבע קביעה בהקשר זה, אין צורך להכריע במסגרת פסק דיןזה בטענות של המשיבה לגבי ההיבטים הדיוניים של אופן הגשת בקשות לביטול הוראת החלהמכוח סעיף 223 לחוק, ונשאיר את הדיון לעת מצוא. בכל מקרה, תהא הדרך אשר תהא, ביתהמשפט קמא דן בטענות המערער לגופן ודחה אותן.

טענותהמערער לגבי הוראת ההחלה -

30.נקדיםונציין, לגבי סעיף 223 באופן כללי, כי הוספתו למנעד הכלים העומדים לרשות המשיבהלאחר תיקון 116 לחוק, מלמדת על כך שהמחוקק ביקש להקל על גורמי האכיפה בכך שהעניקלהם את האפשרות לפעל מיידית ובתקיפות מול מי שהמשיך בבניה אסורה לאחר שהוצא צוהריסה מנהלי או מי שלאחר שבוצע צו הריסה מנהלי מצא לנכון לבנות שוב בניה אסורהבאותו מקום. לכן, במקרים שכאלו, אין צורך להוציא צו הריסה מנהלי נוסף ביחס לעבודההנוספת ורואים אותה כעבודה אשר נכללת בעבודת נשוא הצו המקורי (וראו אף את סעיף221(ג)(5) לחוק). מהאמור אף נגזר כי דרישות החוק לגבי התנאים להוצאת הצו המקורי(כגון חובת ההתיעצות, לוחות הזמנים ועוד) אינן חלות לגבי הוראת החלה, והתנאיםלגביה "מצומצמים" יותר, וכוללים דרישה להצגת דו"ח של הפקח לגביביצוע של עבודה אסורה נוספת במקרקעין - על מנת להראות שחל סעיף 223(א) לחוק, ולגבימועד ביצוע העבודה הנוספת ביחס למועד ביצוע צו ההריסה - על מנת להראות שחל סעיף223(ב) לחוק (וראו את עפ"א (מחוזי חיפה) 30127-04-19 פלד נ' הועדה המקומיתלתכנון ובניה חיפה (7.7.2019); בב"נ (מקומיים ראשל"צ)16893-04-19גבאי נ' מדינת ישראל(16.8.2020); בב"נ (שלוםירושלים) 63479-06-20מאזין נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניהירושלים(19.7.2020)).

31.לגביהליך הוצאת הוראת ההחלה - המערער לא טען בבית המשפט קמא לכל פגם מינהלי דיוניהכרוך בהליך קבלת ההחלטה לגבי הוצאת הוראת ההחלה או המצאתה לידיעתו, וממילא לאהוכיח טענה שכזו. לא עלו טענות לגבי דו"ח הפקח, או העובדה שבוצעה עבודה אסורהנוספת, לא עלו טענות (ובוודאי שלא טענות מבוססות) לגבי כך שהפקח לא תיאר נכונה אתהעבודה הנוספת, או כי היא "מותרת" ולא "אסורה", ואף לא הועלוכל טענות לגבי כך שהוראת ההחלה הוצאה "באיחור" (כלומר, שחלפו יותר מששהחודשים ממועד ביצוע צו ההריסה ועד הוצאת הוראת ההחלה). משכך, לא יכולות לעלותבערעור טענות לגבי נושא זה.

32.אףטענותיו של המערער לגבי האכיפה הבררנית נטענו ללא בסיס ראייתי מספק. ודוקו. ישלהבחין בין טענות הנוגעות לצו "המקורי" משנת 2019 לבין טענות הנוגעותלהוראת ההחלה משנת 2020. כל הטענות לגבי אכיפה בררנית הקשורות לצו אינן יכולותלעלות שוב בשלב זה, היות והן נדחו במפורש בהחלטה הקודמת מדצמבר 2019, שהפכה חלוטהאחרי הערעור בפברואר 2020. אם המערער סבר שהיה מקום להגיש ערעור נגד הקביעה הדוחהאת טענותיו לגבי הצו - היה עליו לעשות כן במסגרת הליך התוקף את אותה החלטה מדצמבר2019, אך הוא לא עשה כן. באשר לאכיפה בררנית המתייחסת להוראת ההחלה - המערער לאהציג ולו נתון בודד לגבי עוד בניה דומה, אשר נהרסה על ידי המשיבה לאחר הליך משפטיוצו הריסה תקף, ואשר נבנתה מחדש תוך חודשיים, בניגוד לחוק, ואשר לגביה המשיבה"מעלימה עין".

10

33.מעברלכך, ואם נרצה לומר שבקשתו של המערער חוסה תחת סעיף 228 לחוק, אזי שיש לתת את הדעתלסעיף 229 לחוק, הקובע כי:

"לא יבטלבית המשפט צו מינהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השימוש בוצעו כדין או שלאהתקיימו הדרישות למתן הצו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל הצו פגם חמור שבשלויש לבטל את הצו".

34.המערערלא הוכיח שהעבודה שבוצעה לאחר צו ההריסה "בוצעה כדין", בית המשפט קמאקבע עובדתית כי אין המדובר בשיפוץ בניה מותרת שנהרסה במהלך ההריסה אלא בעבודה חדשהשנועדה להקים מחדש את מה שנהרס, וזאת על בסיס תצהירים ותמונות שהוצגו. אין כל מקוםלהתערב במסקנה זו - וראו כי המערער עצמו הודה כי העבודות שביצע אחרי שבוצע צוההריסה כללו הקמת גג ועוד. לכן, בוודאי שאין המדובר בעבודות שבוצעו"כדין". בנוסף, לא הוכח שלא התקיימו הדרישות "למתן הצו" ובמקרהשלנו "למתן הוראת ההחלה" - ולא נחזור על הדברים. אף לא הוצגו נתוניםלפיהם נפל בהליך הוצאת הוראת ההחלה "פגם חמור שבשלו יש לבטל" את ההוראה- ומכאן, שבית המשפט קמא פעל כדין שעה שלא ביטל את הוראת ההחלה. משמע, שאף אם ישהקבלה מלאה בין הליך לביטול הוראה החלה לבין הליך לביטול צו הריסה, ואף אם היהמקום לבחון את הבקשה באספקלריה של בקשה לביטול צו הריסה - אזי שבדין דחה בית המשפטקמא את הבקשה.

35.לגבי"האופק התכנוני" - אמנם הליכי התכנון והמגעים החוזיים התקדמו מאז שהחלוההליכים לגבי המבנה (בשנת 2019), אך אין בהתקדמות זו כדי להעניק למערער את הסעדהמבוקש, כפי שקבע בית המשפט קמא. המערער לא תמך את הבקשה בחוות דעת כנדרש אשר יהאבה כדי להסביר מהו בדיוק הסטטוס התכנוני, ונזכיר כי אמנם התוכנית הופקדה אך עודרחוקה הדרך עד שניתן יהא להגיש בקשות לקבלת היתר בניה, קל וחומר - עד קבלת ההיתר.בהקשר זה אף אוסיף כי אין משקל של ממש לשאלה אם המבנה בו עסקינן הינו בשטח של 79מ"ר או יותר, ואין כל נפקות לתשריט המכונה "טיוטה להערות", שלאברור מי ערך אותו ומהו תוקף הנתונים שמופיעים בו. המערער אף לא הציג נתונים מדוייקיםלגבי הסטטוס של המגעים בהיבט החוזי, ואין די במכתב ת/3, עם כל הכבוד. עוד אעירבהקשר זה כי למרבית הצער, גם ההליך שבפני התארך הרבה מעבר לנדרש, הן בשל שלושבקשות לדחיית הדיון שהגישו הצדדים בשל סיבות אישיות אלו ואחרות ודיון אחד אף נדחהבשל אילוצי בית המשפט, וכך - הערעור שהוגש בסוף נובמבר 2021 נשמע רק בסוף פברואר2022. המשמעות הינה שבמהלך שלושה חודשים נוספים הוראת ההחלה הייתה מעוכבת הלכהלמעשה, ועדיין - האפשרות להכשיר את הבניה רחוקה מלהיות "בהישג יד".

סיכום-

36.נוכחכל האמור לעיל במקובץ, הערעור נדחה ועיכוב הביצוע של הוראת ההחלה יסתיים ביום10.3.2022 בשעה 12:00.

ניתן היום, ל' אדר א' תשפ"ב, 03 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.