עפ"א 35588/07/22 - טעאן גו'מעה נגד מדינת ישראל - היחידה הארצית לאכיפה דיני התכנון ובניה - פסקי דין פליליים ⚖️ (2023)

הרקע לבקשה וטענות הצדדים:

המבקש הגיש לבימ"ש זהערעור על החלטתו של בימ"ש השלום בעכו (כב' השופט ויליאם חאמד), שניתנה ביום15.06.22 בתיק בצה"מ 29216-09-21 ובמסגרתה דחה בימ"ש קמא את בקשתולביטול צו הריסה מנהלי שניתן ביום 01.09.21 ובו ציווה נותן הצו להרוס מבנה שלדבטון ובלוקים בשטח של 195 מ"ר לערך שהוקם על המקרקעין שבנדון שייעודם חקלאיבכפר ערב אלעראמשה, אשר בנה המבקש לטענתו באפריל - מאי 2020 עבור בנו.

במסגרת דיון שהתקייםבבימ"ש זה ביום 03.10.22 בפני כב' השופטת רונית בש, קיבל המבקש את הצעתבימ"ש לחזור בו מהערעור תוך שבימ"ש יורה על עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלילפרק זמן של 6 חודשים על מנת לתת למבקש שהות להכשיר את הבניה. במסגרת פסק הדיןשניתן בערעור הורה ביהמ"ש המחוזי על מחיקת הערעור ועיכוב ביצוע צו ההריסההמנהלי לתקופה של 6 חודשים. ביהמ"ש ציין במסגרת פסק הדין כי עסקינן בשלד שלמבנה שנבנה לפני כשנתיים וחצי והמבקש לא ביצע פעולות בניה נוספות כלשהן באותו מבנהבמשך כל התקופה הנ"ל. לכן ניתן עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי בתקווה שתחולהתקדמות משמעותית בתכנית אליה התייחס ב"כ המבקש בטיעוניו.

ביום 03.04.23 הגיש המבקשבקשה לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה המנהלי לתקופה של שנה ולחילופין לתקופה של שישהחודשים. הבקשה הובאה בפני בשל פרישתה של כב' השופטת בש.

במסגרת הבקשה נטען כי המועצההאזורית מטה אשר, שהישוב ערב אלעראמשה הוא מבין ישוביה, יזמה תכנית להרחבת שטחיהמגורים בתכנית הכפר, כאשר המבנה של המבקש שבנדון נמצא באחד המתחמים המיועדיםלהרחבה ואף הוצג בדיון בערעור ביום 03.10.22 מכתב מהמועצה מתאריך 25.09.22. כןנטען כי המבקש לא ביצע שום עבודת בניה חדשה במבנה והמבנה נותר כפי שהיה לאורךההליכים. נטען כי בינתיים חלה התפתחות משמעותית בהכנת התכנית הכוללת את המתחם שבומצוי המבנה של המבקש. נטען כי מדובר בתכנית מוסדית המקודמת על ידי המועצה האזוריתולכן סיכוייה להיות מאושרת גבוהים יותר ועם סיום התהליך ואישור התכנית ניתן יהיהלהסדיר את המבנה בהליך רישוי שכן התכנית מייעדת את השטח שעליו יושב המבנה של המבקשלמגורים. נטען כי התקדמות זו מצדיקה דחיית ביצוע הצו לתקופה של שנה כדי לאפשר סיוםאישור התכנית. נטען כי בנסיבות העניין לא ייגרם נזק לאינטרס הציבורי במידה שהריסתהמבנה תמשיך להיות מעוכבת ולא תבוצע כל בניה נוספת במבנה עד לאישור התכנית.

המשיבה טוענת כי צו ההריסההנוכחי שאת עיכובו מבקש כעת המבקש (לאחר שהצו עוכב לחצי שנה בפסק דין מיום03.10.22) הינו "צו סופי" כמשמעותו בסעיף 254ט' לחוק התכנון והבניה,התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"). נטען כי אין אפשרות להורות על עיכובביצוע נוסף משהמבקש אינו עומד באמות המידה לקיומו של היתר בהישג יד ומשעה שאיןתכנית שמכוחה ניתן להכשיר את העבודות האסורות הנוגדות את ייעוד המקרקעין. כן נטעןכי את הבקשה לעיכוב ביצוע היה המבקש צריך להגיש לבימ"ש קמא, שכן המצב המשפטיקובע כי בקשה לעיכוב ביצוע יש להגיש לבית המשפט האחרון שדן בעניין, כאשר ההלכהקובעת כי הכוונה לערכאה הדיונית האחרונה שדנה בעניין ולא לערכאה הערעורית. עודנטען כי נקבע בפסיקה כי ככלל צו הריסה יבוצע במועדו ואילו היעתרות לבקשה לדחייתהמועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם היתר הבניה מצוי בהישגיד ורק עיכוב פורמלי מעכב את קבלתו. סעיף 254ט' לחוק מגביל את הסמכות להאריך מועדלביצוע צווי הריסה לחצי שנה בלבד ומטעמים מיוחדים שיירשמו. לצד זאת נקבע חריגשמאפשר הארכה לתקופה נוספת של שישה חודשים בנסיבות חריגות ויוצאות דופן ומטעמיםמיוחדים שיירשמו. נטען כי העבודות מושא הצו אינן תואמות את התכנית החלה עלהמקרקעין ואין מדובר במצב שבו קיימת תכנית שניתן להוציא מכוחה היתר בניה בלא צורךבאישורה של תכנית נוספת. הבקשה אינה מקיימת את התנאים המצטברים שנקבעו בסעיף 254ט'לחוק שכן העבודה האסורה אינה תואמת את ייעוד המקרקעין והבקשה ואינה מעלה נימוקמיוחד מדוע יש להיעתר לה מכיוון שאין ודאות בדבר אופק תכנוני וספק אם הוא קייםכלל. אין ערובה כי התכנית החדשה תאושר ואם בכלל, הדבר צפוי להיות עוד זמן רב מאוד.הבניה אינה חוקית, אינה תואמת את התכנית הנוכחית ועלולה לגרום לנזק. המבנה הואמחוץ לתכנית המתאר ומנסים להכניס פנימה את המבנה ולהרחיב את תכנית המתאר. מדוברבצו משנת 2020 שבוטל והוצא מחדש. עוד נטען כי העובדה שהמבקש לא מקדם את הבניה לאמשנה את העובדה שמדובר במבנה לא חוקי כבר שלוש שנים ולא הייתה התקדמות ממשית כיהדבר לא פשוט.

המבקש טוען בתגובה לטענותהמשיבה כי כאשר הסכים על מחיקת הערעור נאמר לו שניתן יהיה לקבל ארכה נוספת של חצישנה. כן נטען באשר לטענת הסמכות שהעלתה המשיבה כי ביהמ"ש המחוזי הוא ביתהמשפט האחרון שדן בעניין ולכן בהתאם לחוק הבקשה צריכה להיות מופנית אליו. המבקששומר על המצב הקיים וכב' השופטת בש קבעה שבנסיבות אלה כאשר יש התקדמות בתכנית ישלעכב את הצו ולאפשר למבקש להכשיר את הבניה. קיימת תכנית שמייעדת את המקרקעיןלמגורים והמבקש אפילו לא היה צריך לקדם תכנית בעצמו. המועצה האזורית מקדמת אתהתכנית בגלל מצוקת דיור בכפר. התכנית כבר הוגשה. הוועדה המקומית יודעת שיש צורךבהתרחבות הישוב הזה. המבנה לא מפריע לאף אחד וכבר קיים כביש ליד המבנה. נטען כי איןהגיון בהריסת המבנה כעת.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדיםהגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

בכל הנוגע לטענת הסמכותשהעלתה המשיבה - יש לקבל את טענתה כי היה על המבקש להגיש את הבקשה לערכאה הדיוניתשדנה בעניין ושומעת ראיות ולא לערכאת הערעור. סעיף 254ט(א)(1) לחוק קובע כי בקשהלעיכוב ביצוע צו הריסה תוגש "לבית המשפט האחרון שדן בעניין". אמנם נראהכי ביהמ"ש העליון טרם נדרש לסוגיה אך עיון בפסיקה אליה מפנה המשיבה מראה כיבית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי בית המשפט "שדן בעניין" הוא הערכאההדיונית ששומעת ראיות ולא ערכאת הערעור [רע"פ (מחוזי י-ם) 28122-02-22 מדינתישראל נ' מוחמד ג'ודה (10.03.2022)]. אני מסכים עם פסיקה זו ואף עם הקביעה כימדובר בבקשות המוגשות בהמשך להליכים פליליים או מנהליים בהליך שלעיתים אף נדרשת בוהבאת ראיות ואפשר שתידרש חקירת עדים, הליכים שאינם מתנהלים בערכאות הערעור השונותאלא בערכאה הדיונית. כמו כן, כפי שנקבע שם, ככל שתתקבל פרשנות המבקש יוכלו הצדדיםלהעביר את הדיון בבקשות לדחיית מועדי ביצוע צווים באופן קבוע לערכאת הערעור על ידיהגשת בקשות סרק שנועדו להפוך אותו ל"בית המשפט האחרון שדן בעניין".בנוסף, בית המשפט המחוזי יהפוך לערכאה הראשונה הדנה בבקשה לדחיית ביצוע צו הריסהשההליכים לגביו התקיימו בבית משפט השלום ובבימ"ש לעניינים מקומיים וערכאתהערעור תהיה ביהמ"ש העליון. לא ניתן לקבל פרשנות זו. על כן, אני סבור כי היהעל המבקש להגיש את הבקשה לבית המשפט לעניינים מקומיים.

לגופו של עניין אני סבור כייש לדחות את הבקשה שכן מדובר במבנה שנבנה ללא היתר ובניגוד ליעוד המקרקעין על פיהתכנית החלה על המקרקעין. אמנם המבקש טוען כי חלה התקדמות בתכנון תכנית שתהפוך אתהחלקה למיועדת למגורים, אך התכנית לא נמצאת בשלב מתקדם ולא נראה כי בעתיד הקרוביהיה ניתן להכשיר את הבניה בהתאם לתכנית החלה על המקרקעין. תכליתו של צו ההריסההיא סילוק בניה בלתי חוקית הפוגעת במרקם התכנוני, בשמירה על שלטון החוק והסדרהציבורי. הבניה הבלתי חוקית הוגדרה בפסיקה כ"מכת מדינה" ומהווה זלזולבשלטון החוק. אי אכיפה של החוק במקרים אלו גורמת לפגיעה באמון הציבור בשלטון החוקובאכיפת החוקים וכך פוגעת באינטרס הציבורי.

כמו כן, בפסיקה נקבע כי אל לולבית המשפט ליתן יד לבניה בלתי חוקית, בוודאי לא להניח לה להימשך עד אין קץ. צוהריסה יש לבצע, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן, כגון שהיתר הבניה מצוי בהישג ידועיכוב פורמלי הוא שמעכב את קבלתו. הנטל להוכיח כי קבלת היתר הבניה מצויה בפתח,ולמצער שקיימת אפשרות לקבל היתר בתוך פרק זמן סביר, מוטל על המבקש ובעניין זה ניצבתמשוכה גבוהה בפניו ואין די בטענות בדבר קיומו של הליך תכנוני כלשהו [ראו:רע"פ 1331/23 אבו חג'ג' נגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה - עיריית טייבה (21.02.2023);ע"פ 4450/20 אגבריה נ' מדינת ישראל הוועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה (14.10.2020);רע"פ 4877/18 אלאטרש נ' מדינת ישראל (04.09.2018)]. אמנם הדברים נאמרולגבי עיכוב ביצוע צו הריסה שיפוטי אך נכונים גם לענייננו.

בענייננו, כאמור, המבקש אינומצביע על הליך תכנוני בשלבים מתקדמים להכשרת הבניה והשימוש במבנה. התכנית שאליהמפנה המבקש אינה נמצאת בשלבים מתקדמים ולא הוכח כי קבלת היתר בניה מצויה בפתח אושניתן לקבל היתר בתוך פרק זמן סביר.

אוסיף עוד כי הטענה לפיה היתרהבניה או אישור התכנית לאזור עומדת בפתח היא טענה השגורה בפי כל אלו הבונים ללאהיתר. אם אזרח שומר חוק יודע כי האישור המיוחל בדרך והליך ההסדרה יסתיים בקרוב -יתכבד וימתין לאישור המיוחל בטרם בניה וקביעת עובדות. בהתאם, כך לגישתי, יש מקוםלצמצם את מתן היתרי הבניה או עיכובי ביצוע ההריסה בטענה שההיתר קרוב רק במקריםחריגים בהם ניתן להביא ראיות כי אכן הליך הסדרת ההיתר מצוי בשלב הטכני הסופי שלהדפסת המסמכים, משלוח ההיתרים למבקשים וכד'. כל אמירה אחרת לפיה ההיתר קרוב לאיכולה להתקבל, בהעדר ראיה משמעותית התומכת בנושא.

יצוין כי צו ההריסה המנהלינועד להיות יעיל למלחמה בבניה שלא כחוק ומדובר בכלי אכיפה יעיל, מהיר ואפקטיבישתפקידו להביא לצמצום מידי של תופעת הבניה הבלתי חוקית ולייעל את הליכי האכיפה[ראו: רע"פ 7316/21 וליד אמאם נ' היחידה הארצית לאכיפה דיני תכנון ובניה (23.10.2022)].בענייננו, כאמור, אין פתרון נראה לעין בתוך פרק זמן סביר לבניה הבלתי חוקית שלהמבקש ולכן יהיה זה בלתי סביר לעכב שוב את צו ההריסה המנהלי, שתפקידו להוות כלייעיל למלחמה בתופעת הבניה הבלתי חוקית. על כן, בנסיבות אלה, אינני מוצא כי יש מקוםלהיעתר לבקשה לאור הוראות החוק הדורשות טעמים מיוחדים שיירשמו. סעיף 254ט' לחוקמגביל את הסמכות להאריך מועד לביצוע צווי הריסה לחצי שנה בלבד ומטעמים מיוחדיםשיירשמו. לצד זאת נקבע חריג שמאפשר הארכה לתקופה נוספת של שישה חודשים בנסיבותחריגות ויוצאות דופן ומטעמים מיוחדים שיירשמו. בנסיבות העניין, כאשר העבודות מושאהצו אינן תואמות את התכנית החלה על המקרקעין ואין מדובר במצב שבו קיימת תכניתשניתן להוציא מכוחה היתר בניה והמבקש אף לא הצביע על פתרון בתוך פרק זמן סביר, לאמצאתי כי מתקיימים נסיבות חריגות ויוצאות דופן או טעמים מיוחדים לעיכוב נוסף שלהצו.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל,הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר עותק מהחלטהזו לב"כ הצדדים ולתיק בימ"ש קמא.